הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' זאב ניסן

פסק דין

יסודה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שארעה ביום 13.11.2006, כאשר מונית הנהוגה על ידי הנתבע פגעה מאחור ברמזור ברמת אביב ברכב המבוטח על ידי התובעת ונהוג בידי הצד ג' 1 . כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב הנפגע.

בשים לב לנסיבות התאונה ובעובדה כי עסקינן בפגיעה מאחור, אין ספק כי האחריות לאירוע התאונה ותוצאותיה מוטלת לפתחו של הנתבע והוא לבדו.

עד כאן פשוטם של דברים. תמצא שואל מהי המחלוקת שבין הצדדים?

התביעה שבפני הינה תביעת חברת הבטוח הראל חברה לבטוח בע"מ, אשר במועד הרלוונטי לתאונה הייתה המבטחת בפוליסה לבטוח מקיף של הרכב הניזוק.

תחילה ניסה המבוטח להגיע להסדר ישירות עם הנתבע לפיצוי בגין נזקי התאונה, ואף פנה למבטחיו של זה הכשרת הישוב חב' לבטוח בע"מ, אולם לאחר שזה "משך" זמן ופיצוי לא נראה באופק החליט בעל הרכב הניזוק, המבוטח, לפנות למבטחיו על פי הפוליסה לבטוח מקיף ולהיפרע על נזקיו בניכוי הסכומים שיש לנכות בגין השתתפות עצמית,כינון וכו'.

ביום 21.11.06 נבדק הרכב הניזוק על ידי שמאי מוסמך ועל פי דו"ח השמאי נמצא כי כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב נזק בשיעור של 6,307 ₪ . כמו כן נשאה התובעת בשכ"ט שמאי בסך של 445 ₪. הרכב תוקן ביום 22.11.06 כעולה מקבלת התיקון שצורפה לכתב התביעה.

בשים לב לדו"ח השמאי ולאחר ניכוי דמי השתתפות עצמית וכינון, שילמה התובעת למבוטחה סך של 3,245 ₪ וכן נשאה בשכ"ט השמאי כאמור בסך של 445 ₪ סה"כ 3,690 ₪, אותם שילמה ביום 18.2.07 כעולה משטרי הקבלה שצורפו לתביעה.

עם ביצוע התשלום כאמור קנתה התובעת את זכות התחלוף כלפי המזיק על פי סעיף 62 (א) לחוק חוזה הבטוח התשמ"א- 1981.ומכאן תביעתה כנגד הנתבע.

הנתבע אינו כופר באחריותו לתאונה, אולם לטענתו שילם ביום 28.6.07 למבוטח התובעת את הסך של 3,705 ₪ בארבעה שקים על סך של 925 ₪ כל אחד וכן סך של 5 ₪ במזומן והמבוטח חתם לו כי עם ביצוע התשלום יש בכך סילוק כל התביעות בגין התאונה כל זאת ביום 28.6.07 ולפיכך לתובעת אין כל זכות תביעה כנגדו מאחר וזכותה נגזרת מזכות המבוטח.

לחילופין טען הנתבע כי הוא אם ימצא חייב בתשלום לתובעת, יהא בכך משום תשלום בכפל ואין הניזוק זכאי אלא להשבת המצב לקדמותו, ולפיכך שלח הודעה לצד ג' כנגד הנהג והוריו בעלי הרכב.

דיון:

קראתי בתשומת לב מרובה את סיכומיו המלומדים של ב"כ הנתבע. ראשית ברצוני להביע תמיהה על הסגנון בו בחר ב"כ הנתבע להשתמש כלפי המבוטחים, אשר רכבם ניזוק כתוצאה מרשלנות מרשו. ובמה דברים אמורים:

כאמור נדרשו המבוטחים להפעיל הפוליסה רק לאחר שבנתבע לא פיצה אותם בגין הנזק שנגרם.

אין ספק כי הניזוק אינו זכאי אלא לנזק שנגרם בפועל, אך צא ולמד מהו אותו נזק? והתשובה לכך מצויה בדו"ח השמאי אשר קבע כי גובה הנזק הינו 6,307 ₪ כאשר לסכום זה יש להוסיף את הסכום ששולם בגין שכ"ט השמאי.

ב"כ הנתבע הזמין השמאי לחקירה נגדית על חוות דעתו וזו לא נסתרה לא מניי ולא מקצתיי. הנתבע גם לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו ולפיכך גובה הנזק שנגרם לרכב הניזוק הינה על פי האמור בחוות דעת השמאי פסו.

כאמור לאחר ניכוי השתתפות עצמית וכינון שילמה התובעת למבוטח סך של 3.245 ₪ בלבד, דהיינו נותר סך של 3,062 ₪ בהם נשא המבוטח ואשר בגינם הו היה זכאי להיפרע מאת המזיק.

עם ביצוע התשלום פנתה התובעת במספר מכתבי דרישה למבטחי בנתבע הכשרת היישוב חברה לבטוח בע"מ ומזו לא נענתה פנתה ישירות במכתב דרישה לנתבע ביום 10.6.07, שם נדרש הנתבע לשלם הסך של 3,705 ₪.

טוען בפני ב"כ הנתבע כי לא הוכח שמכתב זה נשלח ובוודאי שלא הוכח כי הגיע ליעדו, דא עקא שתמצא שואל הכיצד ידע הנתבע לנקוב בסכום של 3,705 ₪ אותם כאמור שילם למבוטח ביום 22.6.07 אלא אם כן היה המכתב בידו והסכום הנקוב בו היה ידוע לו. יש לציין כי מכתבי דרישה נוספים נשלחו לנתבע לאחר מועד זה ובהם נקובים סכומים אחרים.

בנסיבות העניין מצאתי לקבוע כי איני נותנת כל אמון בגרסת הנתבע. הנתבע ידע ו/או היה צריך לדעת מהו הנזק שנגרם כתוצאה מרשלנותו, הנתבע קיבל את מכתב הדרישה, פנה למבוטח וניסה לסלק את התביעה בגין הנזק בנזיד עדשים, כאשר לא שמעתי מפיו כי אמר לבנו של המבוטח, עימו היה המו"מ כי קיבל דרישה מחברת הבטוח וכי הסכום אותו מבקש לשלם הינו הסכום שצויין באותו מכתב דרישה ואילו מעדות עת/3 עולה כי הלה אכן לא ידע אודות מכתב זה.